אי"ה ביום רביעי אחה"צ, לפני כניסת החג, נקיים תקנת חכמים ונערוך "עירוב תבשילין". 10 דברים שרציתם לדעת על "עירוב תבשילין".

א. "עירוב תבשילין" הינה תקנה שתיקנו חכמינו כדי לאפשר לנו, אם נצטרך, להכין מאכלי שבת, במהלך החג שקודם ונושק לשבת. ההכנה של התבשיל לשבת הינה אך ורק בהתאם להלכות ואיסורים הקיימים ביו"ט, כדוגמת איסור הבערת אש.

ב. המקור לתקנת חכמים הינה המשנה במסכת ביצה (פרק שני משנה א)ובה נאמר: יום טוב שחל להיות ערב שבת, לא יבשל אדם בתחילה מיום טוב לשבת. אבל מבשל הוא ליום טוב ואם הותיר-היתיר לשבת. ועושה תבשיל מערב יום טוב וסומך עליו לשבת. בית שמאי אומרים שני תבשילין ובית הלל אומרים תבשיל אחד. ושוין בדג וביצה שעליו, שהן שני תבשילין. אכלו או שאבד, לא יבשל עליו בתחילה ואם שייר ממנו כל שהוא, סומך עליו לשבת.

ג.ידוע כי בהלכה קיימת מצוות ההכנה, הכוונה להכנת מאכלי שבת מבעוד יום דהיינו ביום שישי. הגמרא במסכת ביצה (ב' ב') אומרת "חול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב ואין יום טוב מכין לשבת ואין שבת מכינה ליום טוב.

ד. הדילמה שמותירה גמרא זו הביאה את חכמינו לתקן את "עירוב תבשילין" כדי שיהא אפשר להכין ביום טוב תבשילין טריים עבור השבת (הדגש על טריים), זאת בנוסף למה שהכינו לפני החג. גישתו של רבא היא כי חכמים תיקנו "ערוב תבשילין" בטרם כניסת החג, כדי שיזכרו ממילא להכין ולהניח מנה יפה לשבת ולא יאכלו את כל מאכלי השבת עוד במהך יום טוב.

ה. תקנת "עירוב תבשילין" מורה לנו להניח דבר מאפה, החייב בברכת המוציא (חלה, פיתה, מצה וכד') ולצידה תבשיל. ישנה המחלוקת האם תבשיל אחד (כבית הלל) או שניים (כבית שמאי). הפסיקה היא כי מספיק תבשיל אחד. ישנם הנוהגים להניח תבשיל מאלה שרוצה לאוכלם בשבת קודש. ישנם פוסקים שראו ב"עירוב התבשילין" ההתרה לנשים להעביר אש כדי להדליק נרות שבת.

ו. מצוות עירוב תבשילין הינה: לוקח בידיו את המאפה והתבשיל ומברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוות עירוב. (הערה: גם נשים מותרות בברכה על מצוות העירוב).

ז. לאחר שברך בשם ומלכות ממשיך ואומר "בדין יהא שרן לאפויי ולאטמוני ולאדלוקי שרגא ולתקנא ולמעבד כל צרכנא מיומא טבא לשבתא לנא ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת. זהו הנוסח הארמי הקדום. תרגומו לעברית "בעירוב זה יהא מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נר ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת, לנו ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת.

ח. בבתים רבים מקפידים לנצל הזדמנות קיום מצוות "עירוב תבשילין" שאינה כה תדירה, לערוך אותה לפני כניסת החג כשכל בני המשפחה בעיקר הילדים, נוכחים. מנצלים קיום המנהג ללמד ולהסביר לילדים, משום חינוך, את מהות מצווה ייחודית זאת.

ט. בעבר, בעיקר בעיירות, נהגו למנות אחד מחשובי העיר, רב העיירה או ראש הקהילה, כדי שיערוך "עירוב תבשילין" ברב עם ובפומבי. הכוונה בכך היתה כי אלו ששכחו לעשות העירוב, או העירוב "אבד" להם משום מה בטרם הספיקו לבשל לשבת – יוכלו לבשל ביו"ט לשבת. האסמכתא לנוהג זה הינו קיום מצוות עירוב חצרות שהיה מבוצע בעבר בידי רב העיר, בכך פטר את יהודי העיר לבצע העירוב ע"י כל אחד ואחד. קראו את הטקסט שאנו אומרים וראו בכך תנא דמסייע באומרנו "לנו ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת".

י. ידועה מחלוקת חכמים בנושא עירוב התבשילין בעיקר הפלוגתא בין דעת הרמב"ם לזו של הראב"ד. עיקרה מבוסס על שאמר רב חסדא במסכת פסחים (מ"ו ע"ב) מותר לו לבשל לשבת – היכן "נתערבו" כאן צורכי שבת עם צורכי יום טוב. אחת האסמכתאות ל"עירוב תבשילין" נסמכה על הברייתא שאמרה "אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו, מכאן אמר ר' אלעזר "אין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל". יש רבים רבים הנוהגים להכין מאכלים מיוחדים (השונים מאלה של מאכלי יו"ט) לצרכי שבת ורק במקרה של כורח (תקלה וכד') מכינים מיו"ט לשבת. אלה ואלה ולמרות האמור לעיל, נוהגים ומקפידים על קיום מצוות "עירוב תבשילין" .